ההליך הפלילי בעיני הנפגע: מהגשת תלונה ועד גזר דין

במאמר זה נסקור בקצרה את ההליך הפלילי לטובת מי שנפל קורבן לעבירה פלילית כלשהי (אלימות, אונס, מרמה או כל פשע אחר) ושוקל להגיש תלונה במשטרה, תוך שימת לב לזכויות הנפגע ומקומו בהליך הפלילי. התיאור מובא בקווים כלליים, ומתאר את "ההליך המצוי" מבלי להתייחס למקרים ספציפיים, על מנת לפשט את הנושא המורכב.

ההליך הפלילי מורכב משני חלקים מרכזיים: חקירת משטרה, וניהול המשפט. על התנהלותם של חלקים אלו חולשים שני חוקים מרכזיים: חוק סדר הדין הפלילי, וחוק זכויות נפגעי עבירה.

החקירה במשטרה

ברוב המקרים, המשטרה פותחת בחקירה בעקבות הגשת תלונה. המתלונן הוא בדרך-כלל האדם שנפגע מהעבירה. המשטרה חייבת לקבל את התלונה, אולם במקרים מסוימים, בעבירות "קלות" (שהעונש עליהן נמוך משלש שנות מאסר) יכולה המשטרה להחליט שלא לפתוח בחקירה אם אין בה עניין לציבור. עם הגשת התלונה, יימסר למתלונן אישור בכתב על הגשת התלונה ומספרה, אשר ישמש אותו למעקב אחר התלונה בהמשך. לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה (בלבד) יש זכות להביא עמו מלווה לחקירה.

נפגע שהגיש תלונה ימסור את הודעתו בתחנת המשטרה. תלונתו תירשם, ויתכן ויוזמן למועד נוסף להשלמת פרטים. לאחר מכן, המשטרה יכולה לנקוט בפעולות חקירה שונות: חקירת עדים לאירוע, הזמנת החשוד לחקירה, חיפוש בזירת האירוע ועוד. כמו כן, לעתים יוזמן המתלונן לעימות עם החשוד בתחנת המשטרה, או לבדיקת פוליגרף (גם החשוד עשוי להתבקש לעבור את הבדיקה). יוער, כי ממצאי בדיקת פוליגרף אינם ראיה קבילה בבית המשפט, אולם במקרים גבוליים תוצאות הבדיקה מסייעות למשטרה בהמשך החקירה.

עם תום החקירה, מועבר התיק לפרקליטות או למחלקת התביעות במשטרה (החלוקה היא לפי סוג העבירה) לעיון ע"י תובע שהינו עו"ד מטעם המדינה. התובע מעיין בחומר החקירה בתיק ובשלב זה יכול לקבל אחת משלוש החלטות:

א. לסגור את התיק מבלי להגיש כתב אישום.

ב. להחזיר את התיק למשטרה לצורך השלמת חקירה.

ג. להגיש כתב אישום נגד החשוד.

אם הוחלט לסגור את התיק, הנפגע אמור לקבל על כך הודעה בכתב. ניתן להגיש ערר על החלטה זו ולפעול לשינוי ההחלטה. רצוי לעשות זאת באמצעות עורך דין המתמחה בתחום, שכן יש להראות ששיקול דעתו של התובע היה מוטעה, וכי התיק אינו מתאים לעילות הסגירה הקבועות בחוק.

אם התיק נשלח להשלמת חקירה, המשטרה תבצע פעולות חקירה נוספות (תשאול עדים, בדיקות מז"פ או כל דבר אחר) והתיק יחזור לתובע להחלטה מחודשת.

אם הוחלט להגיש כתב אישום, הרי זהו הצעד הראשון בשלב ניהול המשפט. כל כתב אישום נושא את הכותרת "מדינת ישראל נגד _________  [הנאשם]". המשפט מתנהל ע"י הפרקליטות, המייצגת את המדינה, מול הנאשם וסניגורו, ולפי שיקול דעת התביעה (ובית המשפט, כמובן). הנפגע אינו "צד" להליך, הוא לא רשאי להתערב בניהול המשפט, אולם הוא יכול להיות מיוצג ע"י עורך-דין לצורך שמירת זכויותיו.

ניהול המשפט

המשפט נפתח במסירת כתב האישום לנאשם והזמנתו לדיון בבית המשפט. בשלב זה לנאשם (בלבד) יש רשות לעיין בכל חומר החקירה, אולם אם מדובר בעבירת מין או אלימות חמורה לנפגע יש זכות שפרטיו האישיים לא ימסרו לנאשם (הפרטים נמצאים בתלונה שהוגשה במשטרה ומהווים חלק מחומר החקירה). במקרים מסוימים אפשר להימנע ממסירתם גם בעבירות אחרות, אם הדבר מסכן את הנפגע. לנפגע יש זכות לעיין בכתב האישום.

בדיון הראשון יקריאו לנאשם את כתב האישום (אם הנאשם מיוצג, סניגורו יאשר שהוקרא לו כתב האישום) ויאפשרו לו להשיב לאישום, כלומר: לומר אם הוא כופר (מכחיש) באישומים נגדו, או מודה בהם.

אם הנאשם הודה, בית המשפט ירשיע אותו על פי הודאתו, ולאחר מכן ידון בשאלת העונש. אולם, אם הנאשם כופר, יקבע התיק לשמיעת ראיות ("הוכחות"). בד"כ הנפגע יתבקש להעיד בבית המשפט בשלב שמיעת הראיות, אולם נוכחותו אינה נדרשת בדיונים המקדמיים ובדיונים בהם  אין הוא מעיד. באופן זה "נחסכת" מהנפגע ההתמודדות החוזרת עם מי שפגע בו, בשלבים בהם אין חובה שיתייצב בבית המשפט. עם זאת, הוא זכאי לנכוח בהם אם רצונו בכך, ואפילו אם הדיון מתקיים בדלתיים סגורות, כלומר: גם אם הדיון אינו פתוח לציבור.

בתום שמיעת הראיות בית המשפט מכריע, האם להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום (או בחלקן) או לזכותו. אולם, בד"כ פסק הדין אינו ניתן בו ביום בו נשמעו העדים אלא במועד מאוחר יותר.

רוב התיקים מסתיימים בהסדר טיעון ולא נשמעות בהן הראיות. במסגרת הסדר הטיעון לעתים קרובות מתוקן כתב האישום כך שהעבירות בהן הואשם הנאשם מלכתחילה מופחתות לעבירות קלות יותר, או שנמחקים חלקים מכתב האישום. מנגד, הנאשם מודה וההליך מתקצר. היתרון לנפגע בהסדר טיעון הוא קיצור ההליך המשפטי, והביטחון כי הנאשם יורשע. לעתים קרובות בהסדר הטיעון כלולה גם הסכמה לעניין העונש. נפגעי עבירת מין או עבירת אלימות חמורה זכאים לכך כי התובע יידע אותם על הסדר הטיעון המתגבש והם זכאים להביע בפניו את דעתו על הסדר זה.

בעיקרון, אם הנפגע סבור שהסדר הטיעון מקל מדי, בניגוד לדעת הפרקליטות, ניתן להגיש עתירה לבג"ץ ולבקש לבטל את ההסדר, כפי שנעשה, למשל, בפרשת הנשיא קצב. ברם, בית המשפט העליון ממעט מאד להתערב בהחלטות לגבי הסדרי טיעון.

עם זאת, לכל נפגע, יש זכות לערוך הצהרה לגבי הנזק שנגרם לו בשל ביצוע העבירה, והתובע חייב להציג את ההצהרה בפני בית המשפט בטרם יגזור בית המשפט את ענשו של הנאשם, בין אם במסגרת הסדר טיעון ובין אם לאו. בית המשפט מקבל גם ראיות לעונש מטעם הנאשם (כגון, תסקיר קצין מבחן, או עדים המעידים על אפיו וכו').

גזר הדין

לאחר שמיעת הראיות והטיעונים לעונש, בית המשפט נותן את גזר הדין ובו נקבע ענשו של הנאשם. במסגרת העונש, מלבד מאסר, עבודות שירות וכדו', ביהמ"ש רשאי לפסוק כי הנאשם ישלם פיצויים לנפגע עד לגובה הקבוע בחוק. בכך למעשה מסתיים ההליך הפלילי, אלא אם מוגש ערעור או ע"י הנאשם או ע"י הפרקליטות.

בערעור לא נשמעות ראיות כלשהן, אולם הנפגע רשאי לנכוח בדיונים כפי שרשאי היה לעשות זאת לפני כן. פסק הדין שניתן בערעור הוא סופי, למעט מקרים נדירים בהם ניתנת רשות ערעור נוספת, או שבית המשפט בערעור מחזיר את התיק בחזרה לערכאה הראשונה (ביהמ"ש שנתן את פסק הדין המקורי) על מנת לדון בעניין מסוים מתוך פסק הדין מחדש.

לאחר שניתן פסק דין סופי המרשיע את הנאשם קמה לנפגע הזכות להגיש תביעה אזרחית הנגררת לפלילים.