הזכות לפרטיות של קורבן עבירת מין: האם הזכאי הנאשם לעיין בחומר החקירה?

האם זכאי נאשם במשפט פלילי להעתיק את חומר החקירה נגדו, הכולל גם צילומים אינטימיים של קורבן העבירה בה הוא מואשם? כיצד יאזן בית המשפט בין זכותו של הנאשם להליך הוגן, הכוללת עיון בכל חומר הראיות שנאספו נגדו, לבין זכותה של המתלוננת לפרטיות?

ההליך הפלילי הוא בעיקרו הליך שמנהלת המדינה נגד הנאשם. על מנת להגן על עצמו באופן אפקטיבי, רשאי הנאשם לעיין בחומר החקירה שאספה המשטרה ואשר משמש את התביעה להוכחת ביצוע העבירה על ידו. חומר החקירה כולל לפעמים גם חומר רב על קורבן העבירה. בדרך כלל, הנאשם זכאי להעתיק את חומר החקירה (על מנת שהוא או סניגורו יוכלו ללמוד את החומר), ובכלל זה  תמונות אינטימיות של קורבן העבירה, ככל שישנן כאלו בתיק, והתביעה עשויה לעשות בהן שימוש.

כיום מתגברת המגמה להכיר בזכויות שונות של נפגעות ונפגעי עבירה, ולהגן עליהן. מגמה זו התחזקה נוכח ההכרה כי ההליך הפלילי כולו – החל מהגשת התלונה, המשך במתן העדות בבית המשפט, וכלה בידיעה כי הנאשם צופה בצילומים אינטימיים של הנפגע – מלווה בתחושות של כאב ופגיעה עבור המתלונן, המתוארות לפעמים אף כ"אונס שני". בשל כך, פעמים רבות נמנעות נפגעות תקיפה מינית מלהתלונן אודות תקיפה שעברו.

לא אחת נדרש בית המשפט להכריע בשאלה, האם יש לאפשר לנאשם להעתיק את חומר החקירה אודותיו – ובכלל זה תצלומים אינטימיים של הנפגע, אם לאו. בית המשפט שוקל שיקולים שונים, הנוגעים בין היתר לזכותו של הנפגע לפרטיות, אל מול זכותו של הנאשם להגן על עצמו באופן יעיל.

הזכות לפרטיות של נפגע עבירה

הזכות לפרטיות של נפגעי עבירה פלילי נובעת משני מקורות: האחד, הזכות לפרטיות של כל אדם במדינה. השני, זכויותיהם של נפגעי עבירה בפרט. הזכות לפרטיות הינה זכות יסוד במדינת ישראל, המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשנת 2001 נכנס לתוקפו חוק זכויות נפגעי עבירה, אשר נתן מקום לנפגע בהליך הפלילי, וקבע מספר זכויות הניתנות לנפגע.

שילוב של שתי המגמות האלו – ההגנה על הזכות לפרטיות מחד, וההכרה בזכויות נפגע עבירה מאידך, מוביל למסקנה ברורה – לנפגע עבירה זכות להגנה על פרטיותו. הטעמים לכך ברורים:  הן בשל הרצון להגן על הנפגע כאדם, והן מתוך הבנה כי ללא הגנה על זכויות נפגעי עבירה ועל פרטיותם, יימנעו נפגעי עבירה להתלונן ולמצות את הדין עם תוקפיהם.

בעניין זכותו של המתלונן, העד, הקורבן – פסק בית המשפט: "כבוד האדם הוא לא רק כבודו של הנאשם אלא גם כבודם של המתלונן, העד הקורבן; ההגינות בהליך, אשר אחריה אנו תרים, היא לא רק הגינות כלפי הנאשם, אלא גם כלפי מי שמבקש את עזרתה של החברה כדי שתסיק מסקנות מביזויו והשפלתו כאדם" (דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל).

זכותו של נאשם לעיון בחומר חקירה

זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה מוסדרת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הזכות לעיון בחומר החקירה נועדה, בין השאר, לאפשר לנאשם להגן על עצמו כראוי ולשמור על הליך הוגן. סעיפים 75-74 מקנים לנאשם את הזכות לעיין בחומר החקירה, ואף להעתיקו. עם זאת, סעיף 75 קובע סייג לזכות העיון וההעתקה, וקובע בסוף הסעיף כי העיון וההעתקה ייעשו "בהתאם לחוק ולהוראות התובע".

האיזון בין הזכות לעיון ולהעתקת חומר החקירה לזכות הנפגע לפרטיות

בבש"פ 6695/11 מדינת ישראל נגד פלוני, נדרש בית המשפט לסוגיה שתוארה לעיל – האם לתת למומחה מטעמו של הנאשם להעתיק את חומר החקירה, או רק לעיין בו? מסקנת בית המשפט הייתה כי יש לאפשר למומחה מטעם הנאשם לעיין בחומר החקירה במכון לרפואה משפטית, אך לא להעתיק את חומר החקירה.

בית המשפט קבע כי ההכרעה בסוגיה נעשתה על רקע מגמת המחוקק להתחשב בנפגע העבירה ולהגן עליו. בית המשפט ציין כי התנגדות הנפגע שהתוקף יעתיק את חומר החקירה הינה רגשית ורציונאלית כאחת, באמרו כי חשובה "ההכרה במסגרת ההליך הפלילי במערבולת הרגשית שהיא [הנפגעת] מצויה בה בעקבות עבירת המין שבוצעה בה". כמו כן ציין בית המשפט, כי יש להתחשב בשיקול המערכתי לעודד נפגעי עבירה להתלונן, ובכך להגן על הציבור מפני עברייני מין.