שחרור ממעצר ומניעת גירוש של שוהים בלתי חוקיים

אזרחי מדינות זרות אשר נמצאים בישראל ללא אשרה בתוקף, מכל סיבה שהיא, עשויים למצוא את עצמם במעצר לצורך גירושם המיידי מישראל. ניתן ורצוי למנוע סכנה זו מראש ע"י פניה מתאימה לרשות האוכלוסין וההגירה, אולם גם לאחר מעצר יש אפשרות לפעול לשחרור העצור ולמניעת הגירוש

סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל קובע כי כל מי שאינו אזרח ישראלי או עולה, ונמצא בישראל ללא רישיון ישיבה, כלומר: אין ברשותו אשרה (ויזה) בתוקף – הוא שוהה שלא כדין. מי שנתפס שוהה בישראל באופן בלתי חוקי – נמצא בסכנה למעצר עד לגירושו מישראל. על אף ששהייה בלתי חוקית היא גם עבירה פלילית – אין מדובר במעצר פלילי, אלא בסוג של מעצר מנהלי שנועד להבטיח את ביצוע הגירוש בפועל. מדובר באבחנה חשובה ממספר טעמים:

  • שוהים בלתי חוקיים מובאים למתקני כליאה נפרדים – כלא "גבעון" ברמלה, כלא "סהרונים" בקציעות ומתקן "יהלום" בנמל התעופה בן גוריון.
  • זכויות העצורים בטרם גירוש קבועות בחוק הכניסה לישראל, ונידונות ע"י בתי משפט מיוחדים לכך, ולא במערכת בתי המשפט הרגילה.
  • שוהה שלא כדין ("שב"ח") שלא ניתן בפועל להרחיקו למדינתו, או שאסור לעשות כן – יש לשחרר מהמעצר גם אם אין לו רישיון ישיבה (ויזה) בתוקף.

על מנת לגרש אזרח זר מישראל חייבים להתקיים מספר תנאים והליכים:

  1. עליו לעבור הליך של שימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות
  2. בתום השימוע יוצא צו הרחקה נגד השוהה
  3. עברו לפחות 3 ימים מרגע הוצאת צו ההרחקה ועד להרחקה בפועל.
  4. בדרך כלל, יחד עם צו ההרחקה מוצא גם צו משמורת, המורה על החזקת האדם בכלא עד לגירושו. ממונה ביקורת הגבולות, המוציא את צו ההרחקה ("צו גירוש") יכול גם לקבל החלטה לשחרר בערבות את השוהה הבלתי חוקי, עד ליציאתו מישראל באופן עצמאי.

לא ניתן לגרש אדם באופן מיידי ובטרם עברו 3 ימים אלא אם הסכים לכך.

לאור זאת, אם אדם נעצר ונלקח למעצר בשדה התעופה, העצה הראשונית עבורו היא לא לחתום על הסכמה להרחקתו. למרות שלעתים מופעלים לחצים, לסירוב אדם להרחקתו אין כל השפעה שלילית על עניינו. העצה החשובה הנוספת היא לפנות לעורך דין מיד, שכן הדרך למנוע את הגירוש במקרים דחופים מסוג זה היא בהגשת ערר דחוף, לעתים תוך שעות ספורות, לבית הדין לעררים, לצורך קבלת צו המעכב את הגירוש, ולאחר מכן החלטה על שחרור וכניסה לישראל.

במקרים רבים, הגירוש בפועל מתעכב יותר מ- 72 שעות, ואז יש יותר זמן לפעול. כך המצב, למשל, כאשר האדם לא מחזיק בדרכון תקף, כאשר מצבו הבריאותי לא מאפשר טיסה, או פשוט משום שמשרד הפנים מתעכב במציאת טיסה ליעד הנדרש.

במקרים כאלה, זכאי כל עצור להיות מובא בפני בית הדין לביקורת משמורת, שהוא מעין בית משפט בראשות דיין הנמצא במתחם בית הכלא, ותפקידו לבחון אך ורק את השאלה הבאה:

האם יש להחזיק את המיועד לגירוש בכלא עד לגירושו, או שמא ניתן לשחררו בערבות או בתנאים אחרים?

בית הדין לביקורת משמורת יכול לבטל את החלטת ממונה ביקורת הגבולות בנושא המעצר, ולהורות על שחרור בערבות, או בתנאים אחרים כגון התייצבות לחתימה במשטרה, הגשת הליכים מסוימים תוך זמן קצוב, דיווח על כתובת בישראל ועוד.

בית הדין לביקורת משמורת אינו מוסמך לבטל את עצם הגירוש. רק בית הדין לעררים (שהוא למעשה בית המשפט המוסמך לנושאי הגירה בישראל) רשאי לבטל את צו ההרחקה. עם זאת, לאחר שהורה בית הדין למשמורת על שחרור אדם ממעצר, במקרים רבים, לא יהיה צורך בהליך משפטי נוסף, וניתן יהיה להסדיר את המשך שהייתו החוקית של העצור בישראל באמצעות פניה למשרד הפנים בלבד. ההליך בבית הדין לבקורת משמורות הוא מהיר, פשוט וזול יחסית, אולם הוא מתאים רק למקרים בהם מתקיימת עילת שחרור לפי סעיף 13ו לחוק הכניסה:

  1. המעצר בוצע בטעות – למשל, כאשר האזרח הזר כבר הגיש בקשה למעמד במשרד הפנים, אשר בשל תקלה לא עודכנה במערכת הממוחשבת ברשות.
  2. ניתן להראות כי השוהה הבלתי חוקי מתכוון באמת לצאת מישראל במועד שיהיה עליו לצאת, ולא יהיה קושי לאתרו אם לא יצא – לדוגמה, כאשר ברור שלאדם יש אינטרס לשתף פעולה עם הרשויות (למשל, משום שהגיש או יוכל להגיש בעתיד בקשה למעמד בישראל), והוא מתגורר עם קרובים ישראלים, או מיוצג ע"י עו"ד
  3. מדובר באדם מבוגר מאד או חולה, שהחזקתו במעצר גורמת נזק לבריאותו.
  4. האזרח הזר אחראי על קטין, ובשל ההחזקה בכלא הקטין נותר ללא השגחה.
  5. האזרח הזר שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות.
  6. שיקולים הומניטריים מיוחדים – מדובר בקטגוריה לא מוגדרת, שיכולה להכיל מצבים רבים, החל ממצב נפשי או רפואי, קשר הדוק וקריטי לבני משפחה בישראל, ועוד. לבית הדין שיקול דעת רחב בהפעלת סעיף זה.

במקרים בהם לא מתקיימת אחת מהעילות לשחרור ממשמורת (מעצר), ויש לבטל את הגירוש עצמו, יש לפנות ישירות לבית הדין לעררים בערר כנגד צו ההרחקה ובצירוף בקשה לשחרור ממשמורת. הבחירה בין הליך משפטי מול בית הדין לביקורת משמורת לבין ערר לבית הדין לעררים היא קריטית, שכן בחירה בהליך הלא נכון עשויה לבזבז זמן יקר ואף לגרום להרחקתו של העצור לארצו במהלך ניהול ההליכים בבית הדין למשמורת.