האיסור להפלות בין בני אדם מקורו בזכות לשוויון. על פי לשון החוק, כל נותן שירות חייב לנהוג ביחס שוויוני כלפי כל אדם, ללא הבדל הנובע מ"גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם" (סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים).
במקרים רבים, קשה מאוד להוכיח את ההפליה. החוק ניסה להתמודד עם הבעיה הזו, וקבע מנגנון של "היפוך נטל". במילים פשוטות, הכוונה היא כי האדם שנטען לגביו שהפלה, הוא זה שייצטרך להוכיח שלא הפלה, אם האדם שטוען שהפלו אותו הראה בבית המשפט שהוא שייך לקבוצה שבד"כ מופלית, ושהמפלה ידע את זה. לדוגמא: אדם מגיע למועדון ומתבקש להראות תעודת זהות. לאחר שהראה את תעודת הזהות, מסורבת כניסתו למועדון. המבלה, שלא הוכנס, פונה לבית המשפט בתביעה, וטוען כי הופלה על בסיס מוצאו הערבי. בעוד שכל תביעה רגילה (שאינה הפליה), התובע הוא זה שצריך להוכיח שהוא נפגע (כלומר, הופלה במקרה שלנו), הרי שבתביעת הפליה – מתהפכות היוצרות – והנתבע, בעל המועדון, הוא זה שצריך להראות שלא הפלה את התובע – מדובר בהקלה משמעותית לטובת התובע, שנועדה להקל על תובעים, כדי שלא יוותרו על תביעה, ועל מנת למגר את התופעה הרעה הזו.
החוק אומנם קובע מקרים בהם ברור שאסור להבחין בין אנשים (למשל בין שחורים ללבנים, מוסלמים ויהודים, גברים ונשים), אולם יש מקרים נוספים בהם ניתן לטעון להפליה, גם כאלו שאינם מופיעים בסעיף 3 בחוק. מקרים כאלו יהיו למשל, הפליה על בסיס זהות מגדרית (למשל הפליה של טרנסג'נדרים/ות), הפליה של נשאי HIV, והפליה, לדוגמא, על בסיס משקל (העדפת הכנסת מבלים "רזים" למועדון).
- להרחבה בנושא הפליית נשאי HIV בטיפולים רפואיים ראו מאמר של עו"ד אסף חדי כהן, שהתפרסם בספר זכויות הקהילה הגאה, בהוצאת מכון סאקר ונבו
אדם המגיש תביעה לפי חוק איסור הפליה, רשאי לדרוש פיצוי גם ללא הוכחת נזק, בסכום של עד כ-70,000 ₪ (החוק קבע פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, הצמוד למדד משנת 2000).
משרדנו מתמחה בתביעות בגלל הפליה – הפליה במתן שירותים, במועדונים, בקבלת שירותים רפואיים ועוד. אנו עושים זאת מתוך אמונה אמיתית בשוויון בין בני אדם, ונמשיך לעשות זאת עד שהתנהגויות רעות ומשפילות כאלו יעלמו מן העולם.
