בית המשפט נתן צו לאיכון הטלפון הסלולרי של העובד, לבקשת המעסיק
בתי הדין לעבודה נותנים לאחרונה כדבר שבשגרה צווים לאיכון הטלפון הסלולרי של עובד, לבקשת העובד, על מנת שיוכל להוכיח את דפוס עבודתו: למשל, השעות בהן שהה בעבודה. כאשר ניתן צו כזה לבקשת התובע, הרי שלרוב אין בכך כמעט כל בעיה, ולא מתעוררת שאלה של פגיעה בפרטיות (שכן הזכות של העובד לפרטיות הינה זכותו שלו, ובבקשתו למתן צו איכון, הוא בעצם מוותר על זכות זו).
מקרה שבו המעסיק הוא שמבקש מבית הדין לתת דו"ח איכון הוא חריג יותר, ומעלה שאלות של פגיעה בפרטיות העובד. בית הדין הארצי לעבודה קבע בעע (ארצי) 40711-04-17 כי יינתן צו לאיכון הטלפון הסלולרי של העובד, על מנת להגביר את ההוגנות של ההליך המשפטי, ומתוך יחסי האמון המיוחדים השוררים בין עובד למעסיק.
בית הדין מבאר את הסיבה למתן הצו, ובתוך כך מונה את הדרך בה תאוזן זכות העובד לפרטיות, אל מול זכות המעסיק להתגונן בפני תביעה. בשאלה האם לתת צו או לא, בית הדין ישקול, בין השאר:
- את היקף הזמן עליו חולש הצו – תקופת זמן קצרה יותר משמעה פגיעה פחותה בפרטיות העובד, ולהפך.
- למי מתייחס הצו – האם הצו המבוקש הוא לגבי צד בהליך, או לגבי צד שלישי. אם הצו המבוקש מתייחס לצד בהליך, תגבר הנטייה לאשר את מתן הצו.
- אופן מסירת המידע – בית הדין קבע כי על מנת שלא יימסר "מידע עודף", הדו"ח יעבור קודם לעובד, שיהיה רשאי "להשחיר" מידע מסוים שאינו רלוונטי. מידע לא רלוונטי, למשל, הוא מידע אודות מקום הימצאו של העובד שלא לצורכי עבודתו.
עע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות נ' שטטר (4.3.18)